משפחת "פינטו" המפורסמת לשם טוב ולתהילה, מפארת היא את כותל המזרח של היהדות התורנית העולמית. שמה הטוב של המשפחה, מעורר רחשי כבוד והערצה לרבניה וחכמיה שקידשו שם שמים בכל מקום ומקום בו הם חיו ופעלו ברחבי העולם.

במשך מאות שנים, זכו קהילות ישראל, בעיקר במרוקו, וביובל השנים האחרון – גם בארץ ישראל וברחבי העולם, להכיר ולהתקרב לצאצאי המשפחה הקדושה והטהורה, ובמיוחד הדברים אמורים למורנו ורבינו הגאון הצדיק, מזכה הרבים בפעולותיו הגדולות למען הפצת התורה והיהדות בכל מקום אפשרי בעולם – הלא הוא כ"ק רבי דוד חנניה פינטו שליט"א.

כ"ק רבי דוד חנניה פינטו שליט"א, התפרסם בשנים האחרונות בזכות עצמו, בכח תורתו, בשיחותיו המאלפות הגדושות בתורה וביראת שמים טהורה, אשר בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מיליהם. ספריו הרבים, משמשים כעמוד האש לפני המחנה, וברכותיו עושות פרי, ורבים הם המבקשים ומייחלים לברכתו ולעצתו.
ובמיוחד, נודע רבי דוד חנניה שליט"א, בזכות אהבת עם ישראל שיוקדת בליבו כאש שלהבת י-ה, ובוערת ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, אהבה אמיתית ומחוננת שממיסה את כל הבא בשעריו ונכנס להיכלו, עד לקבלת עול מלכות שמים תמימה וטהורה בלב נקי טהור וזך.

כ"ק רבי דוד חנניה שליט"א מציין באזנינו בכל עת ובכל שעה, כי כל זכויותיו הרבות, הם נשאבות ונשענות על זכות אבותיו הקדושים והטהורים זיע"א, אך בודאי ובודאי שלצד זכות גדולה ועצומה זו של זכות אבות, יש לו למו"ר שליט"א גם אוצר גדול של זכויות, זיכוי הרבים שנזקף לזכותו בכל רגע ורגע, בפעולות כבירות חלקן גלויות וחלקן נסתרות מאין יודע ומעין רואה

מפינטו שבספרד

יחוסה של המשפחה המעטירה, שהעמידה מתוכה דורות של גדולי תורה ויראה, ענקי רוח, צדיקים וחסידים קדושים וטהורים, משתלשלת ועולה היא בקודש עדי תקופת הגאונים, אל רב שרירא גאון, ראש ישיבת "פומבדיתא" וראש גולת אריאל. הוא הגבר אשר החזיר עטרה ליושנה, בהנחלת עטרת התורה ותפארתה לעם ישראל.
בני המשפחה שבאותה העת כונו בשם 'גאון', התפשטו והתפרסו במחוזות יהודיים רבים, אך עיקר משכנם היה בעיר 'פינטו' אשר בספרד, עיר ספר קטנה השוכנת לצד העיר הגדולה מדריד, שם קבעו את משכנם, ושם העמיקו את קשריהם הענפים. אין אנו יודעים במה זכתה העיר, שעל שמה נזכרו בדברי הימים ונכתבו תולדותיהם של צדיקי המשפחה באותיות של זהב, אך כך הוה ומיני אז ייחוסה, של משפחת הצדיקים לבית 'פינטו', משפחה אשר העמידה מתוכה דורות מנהיגים, גדולי תורה ויראה, ענקי רוח, צדיקים וחסידים קדושים וטהורים, נעוץ בראשי הקהילה היהודית העתיקה בעיר "פינטו" שבספרד.

גירוש ספרד

אחר שנים רבות אשר לימים כונו בספרות ההיסטורית, כתור הזהב של יהדות ספרד, שנים שבהם יכלו הם לחיות את חייהם הרוחניים והתורניים כמעט באין מפריע, החלו ניתכים על ראש יהודי המדינה, צרות וגזירות קשות, ברוחב ובגשם, מצבם היה בכי רע, ורק הלך והתדרדר, כשהאופק אינו מזמין קרן אור.
אמנם הכורת על החיים היהודיים בספרד עלה בשנת ה' אלפים רנ"ב, אך היה זה כבר לאחר שנים רבות בהם הצרו מלכי ספרד את צעדיהם היהודים בספרד. הרדיפות החלו עוד כמאה שנה קודם לכן, אז כבר חוייבו היהודים להאזין לדרשות תפלות חסרות טעם מכמרים נוצרים, להתלבש בבגדים שונים ועוד ועוד גזירות שונות ומשונות אשר מטרתם להעביר את היהודים על דתם. אך היהודים רובם ככולם, עמדו בפני הגזירות הללו כפי שעמדו מאות בשנים, לא המירו דתם ונשאו בגאון את לבושם, כאומרים כי חלק ה' עמו.
אכן כאמור, בשנת ה' אלפים רנ"ב, הקיץ הקץ על ישיבת היהודים בספרד, כשנתפרסם כרוז מטעם בית המלכות בספרד, חתום בידי המלך והמלכה פרדיננד ואיזבל שר"י, בו הודיעו כי "בעתם וע"פ ראייתם של כמה מן הכמורה, האצלוה הגבוהה והנמוכה שבמלכותינו ואנשים מדע ומצפון אחרים מן המועצה שלנו... הסכמנו לצוות לגרש לכל היהודים והיהודיות מכל גיל שיהיו, החיים וגרים ונמצאים במלכויותינו ובבעלויותינו הנזכרות, עם בניהם ובנותיהם, משרתיהם ומשרתותיהם ובני משפחותיהם היהודים, כגדולים וקטנים, מאיזה גיל שיהיו, ולא יעיזו לחזור ולחיות במקומות שבהם היו, לא בדרך של מעבר ולא בכל צורה אחרת, ואם יימצאו יושבים במלכויותינו הנזכרות, או יבואו אליהם בכל צורה שהיא, יהיו נדונים לעונש מוות, החרמת רכושם לטובת חצרנו וקופת המלכות. ואלו העונשים יחולו עליהם מעצם המעשה והדין, בלי משפט, בלי מתן פסק-דין ובלי הכרזה".
את אשר קדם לפקודה זו סיפר רבינו דון יצחק אברנאל, דה פינטו
בינות הרבים שיצאו את יציאת ספרד, וזכו לצאת אף שלמים ברוחניותם מפורטוגל, אל עבר הלא נודע, בעוני ובאוני, במקום להמיר דתם ולכפור בא-ל אחד, היו בני משפחת פינטו.
חלקם עשו את דרכם להולנד, ועד היום נזכר שמם במדינה זו כ"דה פינטו", ואף בנין שלם אשר עדיין עומד על תילו מכונה "בנין דה פינטו".
מביניהם, המוכר ביותר, הוא ר' יצחק דה פינטו אשר שימש כפרנס הקהילה באמסטרדם, ואף העלה על הכתב את כל קורות משפחתו מעת צאתם מפורטוגל עד אחר השתקעותם באמסטרדם, [את ספרו סיים לכתוב בשנת של"א (1671 למנינם)  אך הספר נדפס רק כתשעים שנים מאוחר יותר].
אל הספר אף צורף איור של אילן היוחסין של המשפחה, שהייתה אחת המשפחות האמידות והמשפיעות בקהילה. אילן היוחסין עוצב כעץ תמר, כשהפסוק שנבחר לעטרו היה "צדיק כתמר יפרח" בתרגומו הפורטוגלי."Justo como tamaral floressera"  -
עדות נוספת מוצאים אנו , בבית הקברות אודקורק באמסטרדם, שם נמצאת מצבתו של ר' דניאל פינטו. אשר נפטר בשנת תמ"א כמעט מאתיים שנים לאחר הגעת בני המשפחה להולנד.

באנקונה שבאיטליה

חלק אחר מבית משפחת פינטו, עשה את דרכו לפורטוגל – היו אלו ר' שלמה ור' יוסף ובני משפחתם, אשר הצליחו להגיע לאחר זמן לעיר אנקונה שבאיטליה. עם בואם לשם החלה מתפרסמת בינותם ליהודים ולנכרים צדקותם פרישותם ומעלתם היתירה, אך אליה וקוץ בה, פירסומם הגיע עד לראש הפתנים האכזר, הלא הוא האפיפיור בעצמו.
הלה ברשעותו כפה עליהם להתווכח עם חכמי דתו, ובראותו כי יד היהודים על העליונה ונצחום בני פינטו ניצחון מוחלט, פקד כי יועלו על המוקד אלא אם יסכימו להתנצר.
אך לא קדושים שכאלה יטנפו נשמתם ויטילו ספק באמונתם. ר' שלמה ואשתו הועלו על המוקד הי"ד, בעוד רבי יוסף ובני משפחתו הצליחו לברוח מאיטליה לעיר דמשק שבסוריה, בה התקיימו חיי קהילה יהודיים לצד מסחר פורה ותוסס.