רבי יוסף פינטו

ר' יוסף, שאך בקושי נמלט מגיא ההריגה, לא נפל ברוחו. על אף היותו כבר בשנות השבעים לחייו, החל נושא בעול. מסכת חיים חדשה פתח, מסכת של תורה וגדולה. שלח ידו במסחר, עשה חיל, והתעשר.
וכך מתארהו בנו בהקדמתו לספר "כסף מזוקק": "גיבור וחכם לתהילה, נישא ומאד נעלה וב"כסף נבחר" הרחיב את היריעה: "גביר, אביר הרועים, איש חיל רב פעלים, בא באנשים, חכם חרשים, נישא ומאד נעלה, לשם ולתהלה". ואחר זאת החל מתארו: "ברוב אונים ותעצומות יגע בו כמה יגיעות בגופו וממונו, כי היה בו מדעת קונו".
כאמור, בדמשק שבמדינת סוריה, עסק בעסקים, וההצלחה האירה לו פנים. מזלו עלה ושגשג ועד מהרה הפך לאחד מעשירי דמשק. וכגודל עשרו, כך גודל צדקת פזרונו לצדקה וחסד, תמך בעניים ובבני תורה ונודע כאחד ממחזיקי התורה הגדולים בדורו.
מי שהיה מיועציו של מלך ספרד באותם ימים, בהקדמתו לפירושו על ספר מלכים וכך כתב: "בעת היותי שם אני בחצר בית המלך, יגעתי בקראי, ניחר גרוני, דיברתי אל המלך פעמים, שלוש, במו פי אתחנן לו לאמר: המלך הושיעה! למה תעשה כה לעבדיך, הרבה עלינו מהר ומתן זהב וכסף... וכמו פתן חרש תאטם אזנו לא ישיב כל, והמלכה עומדת על ימינו לשטנו".
בפקודה הנזכרת, ניתן ליהודים פרק זמן של שלושה חודשים, בהם "התירו" הם ברוב טובם ליהודים למכור את נכסים, ומתחייבים עד תום שלושה חודשים אלו, להגן עליהם ועל רכושם, דבר שכידוע לא מילאו אותו והקפידו על ביצועו, סעיף שמשום מה על קיומו הקפידו הם מאד היה, האיסור להוציא זהב, כסף ומטבעות יצוקות. במילים אחרות, הותר ליהודים למכור את רכושם אך כל עוד לא יקבלו תמורתו זהב או כסף או מטבע עובר לסוחר (!) כמובן שגם הממון והנכסים שכן קבלו תמורת רכושם היו מעט שבמעט, שהרי שכניהם הנוכרים ידעו כי חייבים הם למכור את רכושם במהירות, וניצלו את ההזדמנות הזו לעושקם ולחומסם.
כשראו יהודי ספרד כי כלתה אליהם הרעה, ארזו את חפציהם ומטלטליהם, אשר את חלקם הורשו לקחת, ויצאו אנשים נשים וטף מספרד, רבים וטובים אף הותירו את נכסיהם כולם ובבוא היום יצאו את יציאתם מהמדינה אשר אליה לא שבו עוד.
היו שמדאגתם לממונם, העדיפו להתנצר כלפי חוץ, בעוד שבבתיהם פנימה שמרו על תורת משה, אך האינקוויזיציה החלה משגיחה עליהם וכבר החלה עושה שמות בהם.
כך שחרב של גירוש, ייסורים והריגות, הורמה על כל יהודי ספרד.

הרב המוסמך רבי יאשיהו פינטו זיע"א
"הרי"ף" מחבר הפירוש על "עין יעקב"

כבר משחר ילדותו התפרסם הילד יאשיהו, כמי שעתיד להאיר את עיני ישראל בתורתו, בקדושתו ובחסידותו. אביו, רבי יוסף, הבחין בתכונותיו המיוחדות של בנו הקט ובהנהגתו המרוממת, והשפיע עליו מתורתו וחכמתו. הוא נהג לשלוח את בנו לחכמי דמשק ולצדיקים והחסידים שהיו בדורו, והם האצילו עליו מתורתם וחכמתם, ומהם ינק את משנת חינוכו.
את עיקר משנתו ותלמודו, קיבל רבי יאשיהו בעיר דמשק מהגאון הצדיק רבי יעקב אבולעפיה זצ"ל, בצילו הסתופף, בעפר רגליו התאבק ותחת שרביטו עלה והתעלה במעלות התורה והקדושה.

הרב המוסמך

בתקופה מאוחרת יותר בשנת ה"א שע"ז, ביקר רבי יאשיהו בארץ ישראל, בעיר הקודש צפת ת"ו, וכאן זכה לקבל את ה"סמיכה"  מרבו המובהק רבי יעקב אבולעפיה זצ"ל, שכבר נסמך על ידי תלמידיו של רבי יעקב בי רב זצ"ל, אשר חידש את מסורת ה"סמיכה" בארץ ישראל.
מאז ואילך נקרא רבי יאשיהו זיע"א בפי גדולי תורה בתואר שהוצמד לשמו: "הרב המוסמך" [אגב, רבי יעקב הסמיך בחייו רק שני תלמידים; את בנו, ואת רבי יאשיהו פינטו זיע"א].
רבי יאשיהו זיע"א שב לדמשק כשהוא מעוטר בעטרת הסמיכה, שהיתה כנזר תפארה לאישיותו התורנית. גאונותו בהלכה ובמוסר, בדרוש ובספרי הקודש היתה לשם דבר, ורבים מיהודי דמשק הסתופפו בצל תורתו וקדושתו.

הפירוש על "עין יעקב"

אך יותר מכל, שמו של רבי יאשיהו זיע"א, נקשר ונודע בכל תפוצות ישראל בשם "הרי"ף" על "עין יעקב", וזאת בשל הספר "מאור עינים" שחיבר על הספר המפורסם "עין יעקב" על אגדות הש"ס. ספר זה נכתב בעקבות פטירת בנו רבי יוסף זצ"ל בשנת שפ"ו.

על פירוש חשוב זה, כתב מרן החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי זיע"א, כי "בכל הארץ יצא קו תהילתו". ואכן, פירוש זה הפך לחלק בלתי נפרד מהספר "עין יעקב", הפירוש הוא עיון מפורט, מבואר היטב, מדוקדק ורחב היקף, מעשה ידי אומן על אגדות הש"ס.
הספר "מאור עינים" פירוש על עין יעקב, שהוא ליקוט כל האגדתות שבש"ס. לאחר שיצא חלקו הראשון של הספר, הדפיסוהו על העין יעקב לאחר ביאורו של הגאון המהרש"א ונקרא בשם: 'ביאורי הרי"ף', ונדפס מאז עם העין יעקב, כאשר הלומדים מרווים את צמאונם בפירוש נפלא זה.
החלק השני טרם ראה אור עד שנתגלגלה זכות ע"י הרב משה נגארה, שליח מארץ ישראל, שהגיע לארם צובא ומצא מרגניתא טבא זו. את חלק ב' של הספר הנ"ל הוא מצא בבית מדרשו של הרב הגאון רבי משה לאניאדו, והוא הוציאו לאור בעיר מנטובה בשנת ת"ק בכרך לבדו. באותה שנה הדפיסו גם חלק זה עם העין יעקב ויחברו את האהל להיות אחד.
מאז משמש ספר ביאורי הרי"ף את לומדי העין יעקב ומנהיר את עיניהם בפירושיו המזוקקים.

לגנזי מרומים

רבי יאשיהו פינטו זיע"א, היה גם מקושר בקשר שידוכין עם הרב הצדיק המקובל רבי חיים וויטאל זיע"א. בנו של רבי חיים וויטאל זיע"א, רבי שמואל זיע"א, שהיה ממשיך דרכו של אביו בקבלה, וחיבר את הספרים "מקור חיים" ו"באר מים חיים", היה חתנו של רבי יאשיהו זיע"א.
בשנת ש"פ, כשנסתלק בדמשק הגאון רבי חיים וויטאל זיע"א לגנזי מרומים, התמנה הרי"ף תחתיו לכהן כרבה של דמשק. אמנם, בשנת שפ"ה יצא הרי"ף מדמשק לארץ ישראל כדי להתיישב בצפת ישיבה של קבע, אך עקב פטירת בנו, רבי יוסף זצ"ל, שהיה צעיר לימים והוא בן כ"ד שנים, שב לדמשק בשנת שפ"ו, וכיהן בה כרב עד לפטירתו, ביום כ"ג לחודש אדר שנת ת"ח, כשהוא בן שמונים ושלש שנה.