מקור הדין: מסכת חולין דף ק"ז שו"ע יורה דעה סימן צ"א סעיף א', בשר וגבינה שנגעו זה בזה מותרים, אלא שצריך להדיח מקום נגיעתן – וכתב הש"ך בסק'א בשם הב"ח, מתי צריכים הדחה, דוקא אם אחד מהם לח, אבל אם שניהם יבשים, אפילו הדחה, אין צריך. ולכן כאן שנגע בתבשיל שכזה צונן מסתמא הוא לח וצריך הדחה.
יש שנהגו להמתין בין בשר וחלב 3 שעות ואף שעה אחת. האם יש להם על מה להסתמך?
מקור הדין: מסכת חולין דף ק"ה, שו"ע יורה דיעה סימן פ"ט, אבל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות ולכן למעשה, לדעת מרן השו"ע מנהג הספרדים צריך להמתין שש שעות, ולמנהג האשכנזים יש להקל, ועיין פתחי תשובה סק"ג בשם חתם סופר סימן ע"ג שבחולה אפשר להקל, ולכן צריך לברר אם האדם חולה יש להקל, ואם לא לדעת הספרדים צריך להמתין שש שעות, ולאשכנזים יש להקל אפילו אם אינו חולה
מי שהכניס לפיו בשוגג חתיכת בשר ופלט אותה, האם עליו להמתין 6 שעות לאכילת מאכלי חלב?
מקור הדין – מסכת חולין דף ק"ה, הרמב"ם פרק ט' מהלכות מאכלות אסורות, והרשב"א בספר תורת הבית, שו"ע יורה דיעה סימן פ"ט סעיף א'. אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו, עד שישהה שש שעות, ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השיניים צריך להסירו, והלועס לתינוק צריך להמתין שש שעות. וכתבו הט"ז בס"ק א', והש"ך בסק"ב שיש שני טעמים מדוע צריך להמתין שש שעות, האחד שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך, ולפי זה מי שלא אוכל אלא לועס לתינוק, אין צריך להמתין שש שעות, והטעם השני הוא טעם הרמב"ם משום בשר שבין השיניים נקרא בשר עד שש שעות ואחר כך הוא כמעוכל. ולפי זה גם הלועס צריך להמתין . וקיימא לן כשני הטעמים להחמיר, ולכן להלכה ולמעשה צריך להמתין שש שעות, וכמובן מדובר שלעס את הבשר.
אם הגישו לי כוס חלב סויה, האם מותר לי לשתות בזמן ארוחה בשרית, והאם יש נפקא מינה אם אני אוכל לבדי או בנוכחות אנשים אחרים?
1מקור הדין, יורה דיעה סימן פ"ז סעף ג' בהג"ה, ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף הואיל ואינו רק מדרבנן, אבל בשר בהמה, יש להניח אצל החלב שקדים, משום מראית העין וכמו שמבואר בשו"ע יו"ד סימן ס"ו לענין דם. ובסעיף ד' כתב מרן המחבר, אסור לבשל בחלב אשה משום מראית העין, ואם נפל לתוך התבשיל בטל ואין צריך שיעור. ועיין בט"ז סק"ד וסק"ה ובש"ך סק"ו שהאריכו בנושא זה, ואם כן בחלב סויה הוא לא יבשל ביחד אלא אוכל בשר ושותה חלב סויה, שכל איסור בשר בחלב מהתורה רק אם מבשלו, אבל כאן זה בדרבנן מותר, ובפרט שהיום כולם יודעים שיש סוגי חלב שהם פרווה, ולכן בדרבנן אפשר להקל. וכל מקום שאסור משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור, וזהו סוגיות במסכת שבת, ביצה, וכתובות דף ס', ועוד.
מה מהות איסור אכילת חלב (בצירי)?
נאמר בתורה (ויקרא פרק ז פסוק כ"ג): "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו".
הדינים מבוארים בהרמב"ם פרק ז' מהלכות מאכלות אסורות, ובטור ושו"ע יורה דיעה סימן ס"ד.
בפשטות טעם איסור התורה הוא ככל מצוות שגזר הקב"ה שלא לאוכלם. אמנם להטעים טעם האיסור כתב בספר החינוך מצוה קמז, וזה לשונו: כתב כתבתי באיסור טריפה בסדר משפטים, כי מהיות הגוף כלי לנפש ובו תפעל כושר פעולותיה ולפי זכותו וטוב מזגו יבין דרך הנפש החכמה הנתונה בו, ויאמין לעצתה וילך אחריה, מפני זה צריך האדם להשתדל על כל פנים בהישרת גופו להעמידו על יושרו ובוריו וכוחו, וידוע הדבר ומפורסם בין בני אדם כי – לפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות או בחולי, כי בשר הגוף הזה נפסד בכל יום ויום ולפי המזונות הטובים התאווה בו בשר בריא וטוב. ולפי רוע המאכל יתאווה בהיפך. ועל כן היה מחסדי ה' הגדולים עלינו, אנחנו עמו אשר בחר, להרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו ליאות רעות, וזה הכלל שיש לי על הפשט בכל איסור המאכלות וידוע כי החלב דבק ומוליד ליחות רעות.
מדיני המצוה, כגון מה שפירשו לנו חז"ל במסכת כריתות דף ד, שאין איסור חלב אלא בשלש בהמות שבכתוב:"שור וכבש ועז.ואותן שלש בין כשרות או טריפות ונבילות חייב על חלבן, אבל שאר מיני בהמה וחיה, בין טמאה בין טהורה,חלבה כשירה.
כיצד מכשירים כבד בימינו לכתחילה ובדיעבד?
מקור הדין מסכת חולין דף ק"ט וק"י, והרמב"ם בפרק ו מהלכות מאכלות אסורות, הלכה ח. וטור ושו"ע יורה דיעה סימן ע"ג. והיוצא מדבריהם להלכה ולמעשה כך הוא.
הכבד יש בו ריבוי דם ולפיכך אין לו תקנה לבשלו ע"י מליחה כשאר הבשר, אפילו אם יקרע את הכבד שתי וערב וימלחנו, ולכן אם רוצה לבשל את הכבד צריך קודם לצלותו, וקודם הצליה יחתוך את הכבד לכל אורכו ורוחבו משום הדם שבסימפונות ומניח מקום חיתוכו למטה וצולהו, ואחר כך יבשלו. יש אומרים, שאם צולה את הכבד ואינו רוצה לבשלו אחר כך, אין צורך לקורעו כלל, מכיון שהאש שואבת ושורפת את כל הדם שבסימפונות הכבד. ויש שמצריכים חיתוך גם לצליה משום הדם שבסימפונות, ויש שסומכים על מה שנוטלים את המרה מהכבד, דאפשר לדם לזוב דרך חתך זה, או שסומכים על תחיבת הכבד בשיפוד, ומכל מקום כל ירא שמים יחמיר על עצמו להצריך קריעה והנחת מקום החיתוך כלפי מטה. גם כשרוצה לצלות הכבד, בין בכבד של עוף בין בכבד של בהמה ובדיעבד שלא קרעו קודם הצליה, קורעו לאחר הצליה ומשליך הסימפונות ואוכל.
כשצולה הכבד, מעיקר הדין אין צריך שיתן עליו מלח כלל, אלא שכבר נהגו לפזר מלח על הכבד קודם צליה כמה גרגירי מלח כשהוא טחוב בשיפוד.
מי שעבר ובישל כבד לבדו בלא שיצלה אותו תחילה, הכבד מותר באכילה והקדירה אסורה, שפולטת ואינה בולעת. ואם בישל הכבד עם בשר או ירקות, הכבד עצמו מותר, ושאר מה שבקדירה אסור, עד שיהיה שישים כנגד הכבד. ואפילו אם יתבשל הכבד בלא מליחה מותר בדיעבד.
כבד ששהה שלושה ימים מעת לעת, יש אומרים שאסור לבשלו אחר הצלייה ויש מתירים. ומעיקר הדין בודאי ראוי להחמיר כדעה הראשונה שלא לבשלו אחר הצלייה כדין בשר ששהה שלושה ימים בלא מליחה, שאין לבשלו אחר צלייה. ובדיעבד אם שהה הכבד שלושה ימים וצלאו ועבר ובישלו לאחר הצלייה הכבד מותר. ויתר הפרטים יש לעיין בשו"ע יורה דיעה סימן ע"ג, ובכל ספק יש להתייעץ עם מורה הוראה מומחה שבקיא בכל הלכות איסור והיתר.
בבית של אנשים המוגדרים "מסורתיים" האם חלה חובה לברר את כשרות כל המוצרים המוגשים באם ידוע שהדבר יגרום עוגמת נפש למארחים?
הנה במאכלות אסורות נאמר: "אל תטמאו בהם ונטמתם בם". ודרשו חז"ל שזה לשון טמטום, מי שאוכל מאכלות אסורות מטמא את גופו ונשמתו, ויהיה לו קשה להבין דברי תורה.
ולכן כל אדם שהולך להתארח יבדוק שתי וערב, איזה הכשר יש במשפחה זו, וכיצד הכלים, האם הוטבלו, והאם מקפידים על קלה כבחמורה, ואם יגרום עגמת נפש למארח, אנחנו לא חיים על רגשות של בני אדם שמא יפגעו, אנחנו צריכים לעשות רצון אבינו שבשמים, ולדקדק על כל מצוה קלה כבחמורה ולכן נכתבו לנו כל הש"ס והרמב"ם וכל השו"ע, למען נדע את הדרך שנלך בה, ואת המעשה אשר נעשה, אבל כמובן אסור לפגוע בשום אדם, ולדבר עמו בלשון רכה ונחת, ולהסביר לו, שחלילה לנו לפגוע בך, אך תדע שחלילה לנו לפגוע במצוות הבורא יתברך, ולכן אנא בבקשה ממך תדאג להכשר הכי טוב שיש.
ב"ה יש לנו הכשר של בד"ץ "יורה דיעה" של הגאון הגדול הרב שלמה מחפוד שליט"א, אשר מדקדק על קלה כבחמורה, ויראתו קודמת לחוכמתו, וכן הבדצי"ם שדומים לו בהנהגותיהם בכל הדברים, אפשר להשתמש בכשרותם, אך לבחון ולבדוק היטב היטב, והקב"ה לא ימנע טוב למתנהגים כשורה.
תנור בשרי שחיממו בו בטעות מאכל חלבי במגש כיצד הכשרו והאם ניתן להשתמש בו באותו היום?
אם היה בן יומו וחיממו בתבנית חלבית, התבנית נאסרת, וצריכה הגעלה, וכמובן כל זה בתבנית נירוסטה שאפשר להגעילה, אבל תבנית של אימאל שיש אומרים שדינה ככלי חרס שנאסרה התבנית ואין לה תקנה, ובדרך כלל כלי שצריך הגעלה יש אומרים להגעילו לאחר 24 שעות, שאז הוא נותן טעם לפגם, אמנם בשעת הצורך אפשר להגעיל אפילו אותו יום ובתנאי שהמים הרותחים של ההגעלה יעלו בועות ולאחר ההגעלה יתנם במים קרים.
ועיין בהלכות פסח סימן תנב בדין הגעלת כלים. וכן בשולחן ערוך יורה דעה בסימן צג צד ועוד.
על כן כל אדם לפני שבא לחמם את התבשיל יבדוק שכלי זה הוא בודאי בשרי שלא יבואו לידי טעות ומכשול, ויניח כל כלי בשרי במקומו וייחד מקום לכלים בשריים לחוד וכלים חלביים לחוד, כך שלעולם לא יבוא לידי מכשול.
תנור בשרי שחיממו בו בטעות מאכל חלבי במגש כיצד הכשרו והאם ניתן להשתמש בו באותו היום?
אם היה בן יומו וחיממו בתבנית חלבית, התבנית נאסרת, וצריכה הגעלה, וכמובן כל זה בתבנית נירוסטה שאפשר להגעילה, אבל תבנית של אימאל שיש אומרים שדינה ככלי חרס שנאסרה התבנית ואין לה תקנה, ובדרך כלל כלי שצריך הגעלה יש אומרים להגעילו לאחר 24 שעות, שאז הוא נותן טעם לפגם, אמנם בשעת הצורך אפשר להגעיל אפילו אותו יום ובתנאי שהמים הרותחים של ההגעלה יעלו בועות ולאחר ההגעלה יתנם במים קרים.
ועיין בהלכות פסח סימן תנב בדין הגעלת כלים. וכן בשולחן ערוך יורה דעה בסימן צג צד ועוד.
על כן כל אדם לפני שבא לחמם את התבשיל יבדוק שכלי זה הוא בודאי בשרי שלא יבואו לידי טעות ומכשול, ויניח כל כלי בשרי במקומו וייחד מקום לכלים בשריים לחוד וכלים חלביים לחוד, כך שלעולם לא יבוא לידי מכשול.
